צבעים נוזלים, חומרים שמשנים צורה, ודפים שנקרעים ומתחברים מחדש: 'יומן חומרים' לוקח אתכם למסע יצירתי מלא הפתעות. בין משיחות הגואש, לישת הפלסטלינה ורגעי הקריעה וההדבקה. כל חומר מגלה סיפור אחר, מעלה רגשות חבויים ופותח דלת לעולם פנימי עשיר. זה לא רק יצירה, זו חוויה.
יומן חומרים
גואש: גואש הוא צבע המתייבש באיטיות, בעל מרקם נוזלי, המאפשר התנסות מגוונת ומעשירה יותר בהשוואה לצבעים אחרים, בין אם אלה מדוללים במים או כאלה המתייבשים במהירות ליצירת טקסטורות. העבודה עם גואש יוצרת חיבור ישיר ודמוי-זרימה אל הנפש, ומאפשרת לה ביטוי חופשי ומהיר, לעיתים כפורקן מיידי של לחצים, כמענה לצורך במגע או באופוריה של הוצאה פנימית אל החוץ. בדומה להתפרצות געשית, הגואש עשוי לשחרר לחצים בבת אחת, לכן יש חשיבות לתיחום המרחב הפיזי שבו עובדים, במקביל לאפשרות ליצירת עבודות ייחודיות באמצעות מסגור הדף או הפרדת צבעים.היכולת לערבב צבעים בגואש, והעובדה שהוא נשאר פעיל ומתערבב לפני ייבושו, מאפשרות ליוצר לצפות בתהליך בזמן אמת, להרגיש אותו פיזית, לקחת חלק פעיל בבחירת התוצאה, ולחוות אחריות על המתרחש. עם זאת, עצמתו של הגואש אינה תמיד קלה להתמודדות , נדרשת יכולת להכיל תהליכים מקבילים: התחלה, התפתחות, תוצאה והתבוננות. כיוון שהגואש מבוסס מים, הוא עלול להציף רגשות במצבים שבהם ישנם תכנים רגשיים "תקועים" המשתחררים בבת אחת.בהקשר זה, חשוב לזכור שכולנו מתמודדים עם מציאות יומיומית מאתגרת, ולעיתים רגשות נדחקים למיכל פנימי. העבודה עם גואש עשויה לשחרר תכנים אלו, אך גם לדרוש התארגנות מחודשת עם הופעתם. אנשים רגישים או בעלי צורך גבוה באסתטיקה עלולים להיבהל ממראה הצבע הנשפך, ויש להתאים עבורם את העבודה כך שתהיה תואמת אישיות ותאפשר פריקה רגשית בטוחה.על פי מחקרים בתחום, אין להמליץ על עבודה עם גואש בשלבים הראשונים של טיפול, במיוחד עם אנשים שחוו קושי: משום שהנזילות והמהירות של החומר על הדף עשויים לעורר הצפה או חרדה. עם זאת, מגע המכחול והצבע על הדף עשויים להשרות תחושת הקלה, קלילות, ולעיתים אף חוויה של "הכול עובר". שילוב הנחיה יצירתית, המובילה למטרה משותפת וממוקדת, עשויה לסייע בהפחתת חשש מהדף הלבן הנקי והחשש שהגואש יצוף ויציף.בנוסף, העבודה עם גואש יכולה לתרום לוויסות חושי ורגשי: מעבר הדרגתי מצבעים כהים לבהירים ולהפך, או ירידה בכמות הצבע המונחת על הדף לאורך הפעילות, משקפים תהליך של ויסות פנימי. ייחודו של הגואש, בהשוואה לצבעי שמן או אקריליק: הוא בהיעדר פיגמנט כבד, מה שמייצר תחושה של "שטיפה" ולא של צורך בהשלמת יצירה מוגמרת.
:פלסטלינה כשעובדים עם פלסטלינה, היא משנה את המרקם שלה, בהתחלה היא רכה ונעימה, אבל ככל שממשיכים לעבוד איתה, היא נעשית קשה יותר. זה מזכיר תהליך פנימי שבו עובדים על משהו לאורך זמן, וחושפים בהדרגה חלקים עמוקים יותר של עצמנו. בהתחלה זו חוויה קלה ומשחקית, אפשר ללוש, ליצור דמויות, לערבב צבעים. עם הזמן, העבודה נהיית מאתגרת יותר, הידיים מתאמצות, לפעמים אפילו כואבות, והחומר נעשה עמיד יותר. המאמץ הזה הופך את האצבעות לכלי העבודה העיקרי, ומרכך את הפלסטלינה לאט לאט. ערבוב הצבעים יכול להיות פשוט אם רוצים צבעים בולטים, אבל אם רוצים גוונים עדינים יותר, העבודה ארוכה ודורשת סבלנות. בזמן הערבוב עולות לפעמים מחשבות מהעבר או רגשות שהיו חבויים. ככל שהעבודה מתמשכת, הצבעים משתנים, לפעמים מאבדים מהברק והיוצר חווה חקירה פנימית דרך המגע והחומר. ערבוב של שני צבעים יכול לסמל קונפליקט פנימי או שני צדדים באישיות, בהתחלה הם קרובים אך נפרדים, ובהמשך, דרך לישה וקיפול, הם מתמזגים בהדרגה. זה קצת כמו הכנת עוגה: יש תהליך, יש מאמץ, ובסוף נוצרת יצירה. בתהליך העבודה יש שתי שאלות שמלוות את היוצר: מה יצא בסוף ואיך זה ירגיש? איך זה ייראה ולאן אני הולכת עם זה? שתי השאלות האלו מובילות בסוף ליצירה מגובשת, גם בצורה וגם בצבע.
קריעה והדבקה תהליך הקריעה וההדבקה משקף במובנים רבים דינמיקה רגשית ומעבר ממצב אחד לאחר. השימוש בדבק חם, שהופך מנוזלי למוצק, עשוי לסמל ככלל ממצב דו מימד לתלת מימד, מצב של התפתחות ועבורי מעבר ממצב של חוסר יציבות אל מצב מגובש ויציב יותר, ואף מעורר סקרנות לגבי ההמשך. עם זאת, כאשר האדם אינו נמצא במוכנות רגשית לקריעה פעולה זו עלולה להרתיע. לפיכך, הקריעה צריכה להיות יוזמה של האדם עצמו. הדבקה, לעומת זאת, מגלמת תהליך של חיבור מחדש, במיוחד כאשר היא מתבצעת לאחר קריעה. קריעה יכולה לייצג פעולה של "השעיר לעזאזל": הוצאה או סילוק של משהו שאינו רצוי או קשה לעיכול. כאשר מתבצעת הדבקה לאחר קריעה, ניתן לראות בכך יצירה של חלק חדש או חיבור שלא התקיים קודם. כאשר הקריעה עומדת בפני עצמה, היא עשויה לסמל רצון לשכוח, לסיים או להתרחק מדימוי שהדף מייצג עבור היוצר, ולעיתים גם פרידה. פרידה זו אינה בהכרח הדרגתית; היא עשויה להתרחש לפני רגע הקריעה עצמו, אך ברגע המעשה מתבצע חיתוך חד: סיום של חומר אחד, אשר עשוי להתקיים בצורה אחרת. הקריעה מפרקת את הצורה הקיימת, אך החומר עצמו נותר זהה. לאחר מכן, ניתן להדביק וליצור משהו חדש, ובכך נפרדים מהמסר הקודם שייצג החומר, ומתחילים תהליך של גיבוש זהות ותוכן חדשים.